רבי צבי הירש שפירא (אב"ד רדאוץ)
רבי צבי הירש שפירא (נפטר תרמ"ח 1888) היה רב מכובד, גאון וצדיק מפורסם, והאב"ד הראשון של העיר רדאוץ (ראדאוויץ) ברומניה, למשך כארבעים שנה.
ביוגרפיה ותקופת רבנותו
לא ידוע פרטים על הוריו, מקום ושנת לידתו, מלבד שמוצאו היה מפודוליה.
התמנה לרבנות רדאוץ בסוף שנות הת"ק (סביבות שנות ה30 מהמאה ה19) לאחר שהוחלט על ידי הקהילה שהיו תלוים עד אז ברבה של סירט להביא להם רב עצמאי, לאחר התיעצויות, התנצחויות, ומעט ריבים, הגיעו לעמק השווה סביב רבי צבי הירש שפירא על פי המלצתם של רבי חיים האגר מקוסוב ורבי חיים שפירא ממרג'ינה, תחילה הועסק באופן זמני ובשנת תר"ז התמנה לרב קבוע.
ברדאוץ פעל לשביעות רצון כל בני הקהילה, בתקופת רבנותו, רוחות סוערות בין פלגים יריבים שככו, וריב ומדון פסו מן הקהילה, מלבד שני מאורעות:
בשנת תרכ"א 1861 נפטר אחד משני השוחטים שהיו בעיר, הקהילה הביאה שוחט מגליציה שהיה גם בעל תפילה בכדי שימלא את מקומו, הרב שפירא פקפק בכישוריו כשוחט, ואסר את שחיטתו, חלק מבני הקהילה התעקשו על מינויו ואכלו משחיטתו, והתפתחה מלחמת סיעות, הרב שפירא פנה לחברי הקהילה בכרוז שהודבק על קירות בתי הכנסת ובו הוכיח במילים חריפות את אלו שאוכלים מן השחיטה של "בעל התפילה" החדש, בתגובה לכך משה גרשונ'ס מי שיזם את העסקת השוחט החדש הסיר את הכרוז בערב ראש השנה תוך השמעת עלבונות כלפי הרב, באותו יום נפטר אותו משה גרשונ'ס באופן פתאומי, פטירתו הפתאומית זיעזעה את הקהילה שראו בזה עונש משמים על העלבת הרב, השוחט בעל התפילה סולק ממשרתו ועזב את העיר, במקומו מונה כשוחט רבי ישראל וולף שהיה גם מוהל מפורסם.
מאורע נוסף שגרם לפילוג בתקופת רבנותו היה בשל רצונו של סוחר בשם 'ובר' להקים בית מרחץ ומקווה במימון עצמי, עד אז היה ברדאוץ בית מרחץ ומקווה אחד שהיווה מקור הכנסה חשוב לקהילה על ידי החכרתו פעם בשנה לחוכר שהתחייב לשלם אגרה חודשית לקהילה, החוכר היה רשאי לגבות תשלום מהמשתמשים, אותו סוחר 'ובר' ראה שמדובר במקור פרנסה משגשג ובנה מכספו בית מרחץ שני, אלא שלמקווה היה דרוש הכשר מהרב והרב שפירא סירב לתת הכשר למקווה החדש בשל חששו מפגיעה בהכנסות הקהילה, 'ובר' פנה אל רבי אברהם אמיניה רבה של בורדוז'ן הסמוכה בכדי לקבל הכשר ממנו, בתחילה סירב להתערב בעניני הקהילה של הרב שפירא אולם לאחר ש'ובר' הצליח להשפיע על בני משפחתו שכנעו הם את הרב אמיניה ובא לרדאוץ ונתן הכשר למקווה, הרב שפירא פנה לרבנים שונים ברחבי המדינה שקיבלו את עמדתו וביטלו את ההכשר של הרב מבורדוז'ן, לאחר פסיקתם נשאר בית המרחץ של 'ובר' ללא מקווה ורווחיותו ירדה פלאים.
בשנת תרמ"א 1881 לאחר שנחלה ונחלש החליט לעלות לארץ ישראל, בני הקהילה דאגו לו לסכום נאה להוצאות הנסיעה והוא מסר בידם כתב ויתור על חזקתו כרב ושיש להם רשות להביא איזה רב שירצו, חתנו רבי עזריאל קווה מילא זמנית את מקומו הפנוי עד למינויו של רבי יצחק קונשטאד לרב קבוע.
מייד לאחר מינויו של רבי יצחק קונשטאד התחוללה בעיר סערה קטנה לאחר שהגיע נכדו של הרב שפירא, רבי שמעון שפירא, וטען שזקנו הרב מסר בידו בעבר כתב רבנות ולפיו הוא יכהן כרב לאחריו, מצד שני ראש הקהילה משה רודיך הציג את כתב הויתור שהרב שפירא נתן לאחר שהקהילה שילמה את הוצאות נסיעתו, רבי שמעון שפירא דרש ללכת לדין תורה על הרבנות, לבסוף הרב קונשטאד הציע פשרה שהתקבלה על כל הצדדים ולפיו הוא ימשיך לכהן כרב ורבי שמעון שפירא יכהן כדיין ואחראי על הכשרות כחלק מהפשרה הוא ויתר על חלק ממשכורתו לטובת רבי שמעון שפירא.
בשנת תרמ"א 1881 בסוף תקופת רבנותו התקיים טקס הנחת אבן הפינה לבית הכנסת הגדול המפורסם של רדאוץ, הרב שפירא לא יכל השתתף בה בשל חוליו וביקש מידידו רבי בנימין וייס אב"ד צ'רנוביץ למלאות את מקומו בטקס, לאחר הטקס התקיים בבית הרב שפירא ארוחה חגיגית לכבוד הרב בנימין וייס האורח, בתרמ"ג 1883 הסתיימה בניית בית הכנסת ורבי יצחק קונשטאד נשא בו את נאומו הראשון שהיה גם נאום הכתרתו כרב.
תשובות ואיזכורים
- שו"ת מהרשד"ם: ח"ד סי' נג, תשובה בענין טענת נכדו שזקנו מסר לו את ה'חזקה' על הרבנות
- בספר שרף פרי עץ חיים טשערנאוויץ תרכ"ו, ברשימת החתומים (פרענומראנטין) בתחילת הספר.
מקורות
רדואץ, ספר קהילה