רבי חיים אברהם גאגין
הרב חיים אברהם גאגין (כונה: חכם מירקאדו גאגין; חתם את שמו בראשי תיבות: אג"ן; תקמ"ז, 1787 - כ' באייר תר"ח, 1848) היה מקובל, ראש ישיבת המקובלים בית אל בירושלים וחכם באשי הרשמי, הראשון בארץ ישראל. בין פעולותיו הידועות הייתה הצלת השומרונים מסכנת מוות.
ביוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בקושטא שבטורקיה לרב משה גאגין, בן למשפחת גאגין. הועלה בילדותו לירושלים ולמד בישיבות העיר.
נישא לבתו של הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי.
בשנת ה'תר"ב (1842), עם הינתן התפקיד הרשמי לרב בעיר ירושלים, אוחדו על פי חקיקה חדשה באימפריה העות'מאנית תפקיד החכם באשי - נציגם הרשמי של היהודים בפני שליטי האימפריה העות'מאנית, עם תפקיד הראשון לציון - המנהיג ליהודי ארץ ישראל מהמאה ה-17, והרב גאגין היה הרב הראשון בירושלים ששימש בתפקיד המאוחד. עמד בקשר עם רבני קהילות יהודיות, בין השאר, עם הרב ד"ר יהודה ביבאס כאשר כיהן כרב קהילת קורפו.
בין שלל תפקידיו, היה אחראי לתשלום מיסי היהודים לממשל הטורקי, ובסמכותו הייתה היכולת להטיל מיסים פנימיים על מזון, כדוגמת בשר, יין או מצות.
כונה בפי רבני ירושלים "רבן של חסידים", ובפי ערביי העיר "שייח אל יהוד". בימי כהונתו כחכם באשי, ניהל חלופת מכתבים עם רבנים מפורסמים בדורו מרחבי העולם, בעיקר בנושאי הלכה וחיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל.
בספרו ״חוקי חיים״, מספק הרב גאגין הצצה למחלוקת של רבני ירושלים בנוגע לכספי החלוקה.
כתב ספר בשם מנחה טהורה על מסכת מנחות, שהודפס בסלוניקי בתקפ"ה (1835). בשנת תר"א (1841) סייע לישראל בק להקים בית דפוס בירושלים, ובו הדפיס גאגין את שני ספריו הבאים: ספר התקנות וההסכמות (אחד הספרים הראשונים שהודפסו בירושלים בתר"א, 1841) וחוקי חיים (תר"ב, 1842). ספר דרשותיו "חיים בירושלים" יצא לאור בדפוס אג"ן ושותפו שמואל צוקרמן, ירושלים תרמ"ב (1882).
נפטר בירושלים ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על שמו רחוב בירושלים.
בנו היה רבי שלום משה חי גאגין.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[1].
הצלת השומרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
בימיו של הרב חיים אברהם גאגין היו השומרונים בסכנת כליה, לאחר שאברהים פחה המצרי קיבל את השליטה על סוריה וארץ ישראל בשנת תקצ"א (1831). על התקופה הקשה לשומרונים כותב ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי, שביקר בשכם בשנת תקצ"א (1831): "נחשבו לו השומרונים לעובדי אלילים, אשר לא אבה לתת להם ניר בארצו. ותהי להם עת צרה אשר כמוה לא נהייתה, כי ידעו כי נכון המַוֳת מידו." לאחר גירוש הכוחות המצריים של מוחמד עלי מארץ ישראל, בשנת 1840 (ת"ר), מספרת אליזבט רוג'רס - אשת הקונסול הבריטי, כי תושבי שכם רדפו את השומרונים באכזריות מפני שלא רצו לקבל עליהם את דת האסלאם.
חכמי הדת המוסלמים טענו שלשומרונים אין דת, וכי הם לא מאמינים בספרים הכתובים ברוח הקודש: תורת משה, הברית החדשה, ספר תהילים, הנביאים והקוראן. המוסלמים טענו שרק לכת המאמינה לפחות באחד מהספרים הללו יש להתייחס בסובלנות (ראו: אהל אל-כתאב). לעומתם, השומרונים טענו כי הם מאמינים בחמישה חומשי תורת משה. המוסלמים, שלא ידעו את לשון הקודש או את כתב היד השומרוני, לא קיבלו את דבריהם. שומרוני העיר שכם חיו בסכנת מוות דומה לזו שקרתה לבני עדתם בדמשק במאה ה-17, שם הנותרים המירו דתם ורק בודדים נמלטו. איום זה היווה סכנת כיליון של העדה השומרונית.
השומרונים פנו בבקשה לעזרה אל הרב גאגין והוא עזר להם בכך שנתן להם תעודה בכתב המאשרת: העם השומרוני הוא ענף מבני ישראל המודה באמיתות התורה.
חיבוריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יריעות האהל, פירוש על אהל מועד ספרו של רבי שמואל ירונדי, חלק ראשון, ירושלים ה'תרמ״ו.
- יריעות האהל, פירוש על אהל מועד ספרו של רבי שמואל ירונדי, חלק שני, ירושלים ה'תרס״ד.
- חוקי חיים,ספר שו״ת, ירושלים, ה'תר״ן.
- מנחה טהורה, חידושים על מסכת מנחות, סלוניקי, ה'תקצ״ו
- חיים מירושלים, דרושים, ירושלים, ה'תרמ״ב.
הוציא לאור[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ספרי חותנו, רבי רפאל אברהם מזרחי.
- קדושת יום טוב למהרי"ט אלגאזי.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יצחק בן-צבי, ספר השומרונים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ל; (מהדורה ראשונה תרצ"ה)
- בן ציון דינבורג, 'מארכיונו של החכם באשי ר' חיים אברהם גאגין', ציון: מאסף החברה הא"י להיסטוריה ואתנוגרפיה, תר"צ, עמ' 65–71
- קנאת ציון, קובץ מחאה אנטי רפורמי בו השתתף הרב חיים אברהם גאגין. הספר התפרסם בעקבות ועידת בראונשווייג, אספה רפורמית שהתקיימה ב-1844, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ר' חיים אברהם גאגין, באתר MyTzadik
- פנקס הקהילות - יאשי באנגלית
- ספר הדרשות - "חיים מירושלם" - אתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ ארכיון חיים אברהם גאגין (V 736), באתר הספרייה הלאומית.
| הראשונים לציון | ||
|---|---|---|
| היסטוריה | רבי משה גאלנטי • רבי משה בן חביב • רבי אברהם רוויגו • רבי אברהם בן דוד יצחקי • רבי בנימין הכהן מעלי • רבי אליעזר נחום • רבי ניסים חיים משה מזרחי • רבי יצחק הכהן רפפורט • רבי ישראל יעקב אלגאזי • רבי רפאל בן רבי שמואל מיוחס • רבי חיים רפאל בן אשר • רבי רפאל משה בולה • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי משה יוסף מרדכי מיוחס • רבי מרדכי הלוי • רבי יעקב משה עייאש • רבי יעקב קוראל • רבי רפאל יוסף חזן • רבי יום טוב דאנון • רבי שלמה משה סוזין • רבי יונה משה נבון • רבי יהודה נבון • רבי חיים אברהם גאגין • רבי יצחק קוב'ו • רבי חיים נסים אבולעפיה • רבי חיים דוד חזן • רבי אברהם אשכנזי • רבי רפאל מאיר פאניז'ל • רבי יעקב שאול אלישר • רבי אליהו משה פאניז'יל • רבי נחמן בטיטו • רבי משה יהודה פרנקו • רבי נסים יהודה דנון • רבי חיים משה אלישר | |
| ברבנות הראשית | הרב יעקב מאיר • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק נסים • הרב עובדיה יוסף • הרב מרדכי אליהו • הרב אליהו בקשי דורון • הרב שלמה עמאר • הרב יצחק יוסף | |
| ראשי ישיבת המקובלים בית אל | |||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|