רבי משולם זושא מאניפולי

מתוך צפונות ויקי
גרסה מ־13:08, 24 בדצמבר 2020 מאת צפונות (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "רבי '''משולם זושא (או זוסיא) מאניפולי'''{{הערה|1=אניפולי זו היא כיום Annopol, מחוז קמניץ-פודולסק...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

רבי משולם זושא (או זוסיא) מאניפולי[1] (מכונה גם "הרבי ר' זושא"[2], ה'ת"צ[3]-ב' בשבט ה'תק"ס, 1730 – 28 בינואר 1800), אחיו של רבי אלימלך מליז'נסק ותלמידו של המגיד ממזריטש, ממייסדי תנועת החסידות. אבי שושלת חסידות אניפולי.

תולדות חייו

נולד לאלעזר ליפא, עשיר ובעל קרקעות. אין מידע רב על ראשית חייו: בצעירותו עסק בעיקר בלימוד קבלה[דרוש מקור], והיה בנעוריו תלמידו של המגיד מזלוטשוב. נהג לצאת עם אחיו, הרב אלימלך, למסעות נדודים ("גלות"). על פי המנהג, היו ה"גולים" יוצאים בלי כסף ובלי אוכל למשך זמן רב. עוד נהגו שלא לישון באותו מקום יותר מלילה אחד.

במסעותיהם פגשו האחים את המגיד ממזריטש, והיו לתלמידיו המובהקים.

רבי זושא כיהן כאדמו"ר בעיירה אניפולי.

דרכו

קובץ:Menorat zahav.jpg
ספר תורותיו - "מנורת זהב", מהדורה ראשונה, וורשה, 1902

בין תלמידי המגיד הפך רבי זושא לסמל של תמימות, ענווה וטוב לב. על כך כותב הרב יהודה לייב מימון בספרו "שרי המאה":

"הרים לא עקר בפילפולו, פילים לא חיבר בקופא דמחטא, ספרים לא חיבר, שאלות ותשובות ופסקי הלכה לא ערך, אבל הוא היה צדיק תמים, חסיד ועניו, ואת עמו אהב אהבה בלי מיצרים".

רבי זושא חי בדוחק רב. נהג ללמוד ליד האח על רצפת בית המדרש. מסופר כי רבים מהאנשים ששמעו את שמו ובאו מרחוק להיוועץ בו, הופתעו מבגדיו הבלויים ומצורת חייו הפשוטה. לפי סיפור נודע, כשבאו האחים רבי שמעלקה מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ אל המגיד ושאלו איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה (כמובא במשנה האחרונה במסכת ברכות), הפנה אותם לרבי זושא. הם מצאו אותו מאחורי התנור ואמרו לו שהמגיד שלח אותם. הוא ענה להם: נראה שלא שמעתם נכון, אינני יכול להסביר לכם זאת מכיוון שמעולם לא היה לי רע[4].

הוא נהג לדבר על עצמו בגוף שלישי, "זושא אומר", ונימק זאת בכך שרק הקב"ה יכול לומר אני, כלשון הדיבר הראשון מעשרת הדיברות "אנוכי ה' אלוקיך".

אמרתו הידועה: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא - יסתתמו טענותי".

בסיפורי חסידים מוצג רבי זושא כמי שהחזיר אלפים בתשובה על ידי שהוכיח אותם בצורה מתוחכמת, כאשר היה מתוודה כביכול על חטאיו שלו בפניו של אדם שבאמת חטא בחטאים אלו, ובעקבות כך היו בני שיחו חוזרים בתשובה.

מסופר כי בעל התניא, שקיבל ממנו הסכמה על ספרו, אמר עליו: "עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך, עד שגם בהיכל היראה הייתה יראתו לפלא"[5]. נודע באהבת-ישראל שלו ופעל רבות לפדיון שבויים.

מותו

בב' בשבט ה'תק"ס 28 בינואר 1800 נפטר ממחלה. הוא נקבר בעיר אניפולי ליד רבו, הרב דב בער ממעזריטש. בתחילה היה כתוב על מצבתו: "פה נטמן הקדוש... עובד אלוהים באהבה והשמח בייסורים ורבים השיב מעוון". לאחר זמן נכתבה המצבה מחדש ועליה כתוב אך: "הרבי ר' זושא"[6].

משפחתו

נישא פעמיים. שם אשתו הראשונה לא ידוע. ממנה נולד לו בנו הבכור. מאשתו השנייה הניה[7] נולדו לו בנו ובתו האחרים.

כתביו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

שגיאת לואה ביחידה יחידה:Sister_project_links בשורה 87: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

הערות שוליים

  1. ^ אניפולי זו היא כיום Annopol, מחוז קמניץ-פודולסקי שבאוקראינה (ראו בערכה באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם). אין להתבלבל בינה ובין אנופול שבפולין, אנופול ראחוב - שגם היא באוקראינה, ועוד עיירות בעלות שם דומה.
  2. ^ נהגה: 'רֶבּ זוּשֶה'
  3. ^ כך כותב הרב נפתלי אהרן וקשטיין באחד ממדורי "ויתילדו" בעתון "המודיע" וכותב שהתגלה מסמך בו מופיעים שנות הלידה שלו ועוד מבני משפחתו.
  4. ^ סיפור זה אינו מופיע בספר בוצינא קדישא על רבי זושא. ייתכן שזוהי העברה מסיפור על רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב וברכת "שעשה לי כל צורכי" בכל בוקר, למרות שאין לו מה לאכול או ללבוש. גרסה דומה ביחס לרבי זושא עוסקת בתלמיד ששלח מהמגיד ממזריטש אליו בעניין קבלת יסורים בשמחה. רבי זושא לא ידע להסביר, כי "מעולם לא היו לי יסורים". ראו סיפור על קבלת יסורים בשמחה (שערי מועדים, הרבי מליובביץ, תמוז ה'תשנ"ה).
  5. ^ בוצינא קדישא, אות כו
  6. ^ כאן על יום השנה לפטירתו בתשע"ו עם תמונות ממצבת קברו.
  7. ^ יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, אישים כ-ת, עמ' שעו
  8. ^ "בוצינא קדישא"

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 1015: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

אוחזר מתוך "https://tzefunotwiki.com/index.php?title=רבי_משולם_זושא_מאניפולי&oldid=9733"