רבי יעקב מסלתון טראב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך צפונות ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(3 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 3: שורה 3:
רבי '''יעקב ב"ר יוסף הכהן טראב-מסלתון''' (תרי"א, 1851, דמשק - ליל כ"ב בטבת תרפ"ג, 9 בינואר 1923, ביירות) היה החכם באשי של ביירות{{הערה|גיורא פוזיילוב, '''גדולי רבני סוריה והלבנון''', ספרית המורה הדתי: תולדות ישראל, ירושלים: משרד החינוך, 1995. עמ' 157.}} ואב בית הדין שלה.
רבי '''יעקב ב"ר יוסף הכהן טראב-מסלתון''' (תרי"א, 1851, דמשק - ליל כ"ב בטבת תרפ"ג, 9 בינואר 1923, ביירות) היה החכם באשי של ביירות{{הערה|גיורא פוזיילוב, '''גדולי רבני סוריה והלבנון''', ספרית המורה הדתי: תולדות ישראל, ירושלים: משרד החינוך, 1995. עמ' 157.}} ואב בית הדין שלה.
==קורות חיים==
==קורות חיים==
נולד בדמשק שבסוריה לרב יוסף הכהן טראב. נהג לקום בחצות הלילה ללמוד בבית מדרשו של רבי חיים ויטאל. נשא לאישה את רוזא. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשביירות עברה משלטון עות'מאני למנדט הצרפתי, התקשה הרב מסלתון להתאים את עצמו לייצוג הקהילה היהודית מול השלטון החדש. בעקבות זאת ביקשה הקהילה כי יתפטר. את מקומו ירשו הרב [[נסים יהודה דנון]] והרב [[שלמה טאג'ר]].
נולד בדמשק שבסוריה לרב יוסף הכהן טראב. נהג לקום בחצות הלילה ללמוד בבית מדרשו של רבי חיים ויטאל. נשא לאישה את רוזא. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשביירות עברה משלטון עות'מאני למנדט הצרפתי, התקשה הרב מסלתון להתאים את עצמו לייצוג הקהילה היהודית מול השלטון החדש. בעקבות זאת ביקשה הקהילה כי יתפטר. את מקומו ירשו הרב [[רבי נסים יהודה דנון|נסים יהודה דנון]] והרב [[רבי שלמה טאג'יר | שלמה טאג'ר]].


נפטר בביירות ביום כ"ב בטבת ה'תרפ"ג (1923).
נפטר בביירות ביום כ"ב בטבת ה'תרפ"ג (1923).
==ספריו==
==ספריו==
*ספר '''[[דבר טוב]]''' - ספר דרשות שנשא הרב בענייני התשובה, שבת זכור, שבת הגדול, בר מצווה, תפילין, דרשות לכבוד אביו ואמו והספדים. כל דרשה בספר זה מתחילה באותיות שם הוי"ה. לספר זה ביקש המחבר שלא יכתבו הספדים את טעמו הוא מנמק בהקדמת ספרו: "כי דרך הרבנים המסכימים ומעריבים להגדיל בתואר המחבר ומעלתו. ואני חוששני מחטאת פן יהיה לי לתקלה להכביד עונשי עלי אחרי מותי לכן מנעתי את עצמי והדן אותי לכף זכות מה' תהיה משכורתו. אורך ימים ושנות חיים ותבא עליו ברכת טוב".
*ספר '''[[דבר טוב]]''' - ספר דרשות שנשא הרב בענייני התשובה, שבת זכור, שבת הגדול, בר מצווה, תפילין, דרשות לכבוד אביו ואמו והספדים. כל דרשה בספר זה מתחילה באותיות שם הוי"ה. לספר זה ביקש המחבר שלא יכתבו הספדים את טעמו הוא מנמק בהקדמת ספרו: "כי דרך הרבנים המסכימים ומעריבים להגדיל בתואר המחבר ומעלתו. ואני חוששני מחטאת פן יהיה לי לתקלה להכביד עונשי עלי אחרי מותי לכן מנעתי את עצמי והדן אותי לכף זכות מה' תהיה משכורתו. אורך ימים ושנות חיים ותבא עליו ברכת טוב".

גרסה אחרונה מ־09:49, 14 בפברואר 2022

רבי יעקב מסלתון-טראב
תאריך לידהתרי"א 1851
מקום לידהדמשק
תאריך פטירהכ"ב טבת תרפ"ג, 9 בינואר 1993
מקום פטירהביירות
תפקידחכם באשי, אב בית דין
מקום רבנותביירות
חיבוריודבר טוב, בית יעקב, שארית יעקב
אברב יוסף הכהן
בן/בת זוגרוזא

רבי יעקב ב"ר יוסף הכהן טראב-מסלתון (תרי"א, 1851, דמשק - ליל כ"ב בטבת תרפ"ג, 9 בינואר 1923, ביירות) היה החכם באשי של ביירות[1] ואב בית הדין שלה.

קורות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בדמשק שבסוריה לרב יוסף הכהן טראב. נהג לקום בחצות הלילה ללמוד בבית מדרשו של רבי חיים ויטאל. נשא לאישה את רוזא. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשביירות עברה משלטון עות'מאני למנדט הצרפתי, התקשה הרב מסלתון להתאים את עצמו לייצוג הקהילה היהודית מול השלטון החדש. בעקבות זאת ביקשה הקהילה כי יתפטר. את מקומו ירשו הרב נסים יהודה דנון והרב שלמה טאג'ר.

נפטר בביירות ביום כ"ב בטבת ה'תרפ"ג (1923).

ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • ספר דבר טוב - ספר דרשות שנשא הרב בענייני התשובה, שבת זכור, שבת הגדול, בר מצווה, תפילין, דרשות לכבוד אביו ואמו והספדים. כל דרשה בספר זה מתחילה באותיות שם הוי"ה. לספר זה ביקש המחבר שלא יכתבו הספדים את טעמו הוא מנמק בהקדמת ספרו: "כי דרך הרבנים המסכימים ומעריבים להגדיל בתואר המחבר ומעלתו. ואני חוששני מחטאת פן יהיה לי לתקלה להכביד עונשי עלי אחרי מותי לכן מנעתי את עצמי והדן אותי לכף זכות מה' תהיה משכורתו. אורך ימים ושנות חיים ותבא עליו ברכת טוב".
  • ספר בית יעקב (ב' כרכים)
  • ספר שארית יעקב (ב' כרכים) - דרושים וחידושים על הרמב"ם, שהדפיסו צאצאיו לאחר פטירתו.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ^ גיורא פוזיילוב, גדולי רבני סוריה והלבנון, ספרית המורה הדתי: תולדות ישראל, ירושלים: משרד החינוך, 1995. עמ' 157.